הבזאר הטורקי של עכו המכונה  גם " השוק הארוך" או " בזאר אל-ג'זאר", הינו מבנה מוארך בסגנון התקופה העות'מנית וממוקם צמוד לצדו האחורי, הדרומי, של המסגד הגדול של עכו - מסגד אל-ג'זאר.

אורכו כ- 100 מטרים ו- 52 החנויות שבו היוו חלק ממתחם גדול שכלל גם את השוק החשוך, הניצב לבזאר מצדו המזרחי.

הבזאר נבנה בסוף המאה ה- 18 , בימי שלטונו של אחמד אל-ג'זאר ("הקצב") - שליטה האכזר והמפורסם של העיר, שניצח את המצור הצרפתי של נפוליאון בונפרטה ב1799 .

על פי המשוער בנוי הבזאר הטורקי על גבי שרידים של שלושה מתחמים צלבניים – רובע הסוחרים מפרובנס, בית המחסה ההוספיטאלרי והרחוב הצלבני הראשי .

מדרום ובצמוד לבזאר , שכן בתקופה הצלבנית בית החולים ההוספיטאלרי.

בתקופת המנדט עדיין ניתן היה לראות חלק גדול מהחנויות המקוריות, קבורות מתחת לערמות מפולת, זכר להפגזת ה- 3 בנובמבר 1840.

בחלקו המזרחי של הבזאר פעלו מחסני זיתים וכן בתי חרושת לסבון שנוהלו ע"י סוחרים משכם.

מתוך אחת מחנויות הבזאר ניתן גם כיום להגיע אל הקריפטה ( קומת המרתף של בנין הסראיה)  ואל מינהרת הביוב , דרכה נמלטו הצלבנים מהמתחם ההוספיטאלרי בעת הכיבוש הממלוכי.

הבזאר היה פעיל עד לאמצע המאה הקודמת ומאז  נעשו מספר  ניסיונות להפעילו לסירוגין.

בשנת 2012 שוקם הבזאר ע"י קבוצת יזמים בשיתוף החברה הכלכלית לעכו.

בזאר - מונח שמקורו  ההיסטורי בשפה הפרסית  ומציין מקום מפגש בו התנהל סחר חליפין בין-שבטי, או מקטע מיישוב שבו מתנהלים בקביעות חיי מסחר ומכיל בתי מסחר בתחומים שונים‏‏‏.

מאוחר יותר, הופץ השימוש במילה בזאר גם לשטחי האימפריה המוסלמית וספיחיה-האימפריה העות'מאנית  ודרכה לכלל האזורים אשר היו נתונים לשליטתן .

המונח "בזאר"  הפך מילה נרדפת  לשווקים במזרח הקרוב, על שלל מאפייניהם  - מגוון רחב של סחורות ומוצרים בתחומים שונים, רובם נמכרים בתפזורת במחירים שאינם אחידים ונקבעים במקח וממכר, תוך תחרות קולנית של הסוחרים, על ליבו של הקונה‏.

במשך השנים התפתחה ארכיטקטורה ייחודית לבזארים. הם נבנו מקורים עם שערי קשתות למעבר בין החלקים השונים וכן לכניסה והיציאה מהמתחם. בתקרת הבזאר מוקמו פתחי גג ריבועיים להשגת תאורה טבעית.

חלק מהבזארים הקדומים נותרו פעילים גם בימינו, כדוגמת הבזאר הגדול באיסטנבול שבטורקיה.  אתרים אלו  הפכו במרוצת השנים למוקדי משיכה תיירותיים .